אני חושב ש...
כדי לכתוב שירה צריך להיות גם פשוט. לנשום בתוך העננים ולעטות את הנשמה בלבן. שהחרוז יהיה לידיד והמצפון מנוסה ואמיץ. לדעת להשתמש היטב בשפה של יום חג. להמתין למה שיבוא מן האינסוף למה שחייב להיכתב. להיות, כקוסם מיומן, מלא תכסיסים בשרוולים. אבל כשאני עומד לפנייך... השירה היא מה שחיים. רגשי שטוף זיעה, כי ההילות מתחברות. אבל כשאני עומד לפנייך... אינני מחפש עוד מלאכים. אני מתבונן בך.
לא קל
אם את חושבת שזה קל, לצעוד על חבל דק. להיות הבובה שלך זה מדאיג אותי. את משאירה רק פירורים, צועקת No! Non!... או Niet! וכדי לצאת אל העיר... זוהי גלות. אני מתעלס עם מילים מלטף אתכן ממי עד דו. בלי סיבובים מיותרים בקרשנדו. מחווה רכה על הפסנתר. מאז ומתמיד קולות מהדהדים מפילים את המתח וצועקים “Bravo!” רציתי להיות לבד שובב ומאוהב כדי לראות את הפרצוף שלי של חולה מאושר. רציתי להיות לבד לא צנוע ולא אביון ללכוד את האהבה לבדי ולעורר קנאה באלוהים. רציתי להיות לבד בחדרי הקטן ולתת, כמיטב האפשר, לתצלום שלך לפצוע אותי מעט.
ראש מלא
הכול בתוך הראש שלי את קופצת מחלום אל חלומות חדשים נקודה שחורה, לעולם לא טיפשה. רק קטיפה, צבע, שמפניה ואש באח. הכול בתוך הראש שלי את קופצת מחלום אל חלומות חדשים נקודה שחורה, לעולם לא טיפשה. רק קטיפה, צבע, אהבה ונשיקות חמות. כמו פרח בתוך ראשי, האהבה חוזרת ואומרת לי “מעט, הרבה, משוגע על הכול מעט, הרבה, משוגע... of you!”
מסע ללא מחסה
לברוח ולהסתלק בלי פחד ובלי אנחה לצאת בלי מטען עירום ובשחייה. רחוק, ליד החכמים, מתוך רצון או מתוך זעם לא למות שם אלא ללכת ולגדול. ללא מחסה, הגשם הוא הגג שלי הקורס, השמש שמחלידה. ללא אמונה. אני הולך בלי אצבעות ונאבק בכל צעד. כמה אני עייף! למה אני כאן?
השם
השם השם הזה רץ. סביב, לאורך האופק של תשוקותיי. השם הזה מריח. את היפה, את הטוב, את האהבה הגדולה של הימים הרכים האלה. ובכל זאת, נפלא, כשחושבים על כך. כל המילים האלה! האנשים שקדמו לנו ולימדו אותנו לדבר. כל הנשים האלה, אותן חכמות שיילדו אותנו. ובעיקר לימדו אותנו לרטוט.
רוק רומנטי
למען רוק רומנטי מטורף, אהבה רכה, חזקה מן הכול. מלאכית או שטנית, נרים כוסית לחיים, נחיה עד הסוף. רץ לו הרוק הרומנטי המטורף שלי לך וספר בכל מקום שקיים בנו דבר קסום ואמיתי מאהבים שמשחקים וצוחקים על הכול. אנחנו נותנים לנשמות לדבר. בלי להטיח האשמות זה בזה. אנחנו מזנקים אל להבה, אהבה מן המעלה הראשונה. חירות לגבר, חירות לאישה. ... לכל. בלי שני יצורים המחפשים תשוקה, אין אופק, בעצם אין סיכוי. בלי סיפור של חלומות ואשליות... אין חלום ילדות למבוגרים. בלי לדעת מתי, בלי לדעת היכן... אפילו בעוד אלפיים שנה — פגישה. כמו סוד, כמו מסתורין... נהפוך הכול, אפילו את הגורואים. מלטיפותייך למדתי להתענג... על רכותך... קלף מנצח בלב בלי משקולת, בלי חבל על הצוואר... נחיה את הרוק הרומנטי המטורף שלנו.
חלום בר־בר
כמו זומבים התועים בלילה, אדי אלכוהול ועננים כחולים. אבקה מטורפת וחלום בר־בר. אנחנו רצים מאוחר,... מאוחר! יפות באור הירח, מאצ'ואים עם לבבות ערפל. רגעים קצרים של חיים עטופים בצרות, אנשי־זאב בלי ירח, מכשפות בכותרות. מבט בלי מילה, המילים שצריך! מחווה מציעה לגופים הוורודים את הסימביוזה האחרונה. הלב הולם מתשוקה. אם שתי הנשמות בורחות, המוחות נדלקים, התשוקות מעלות עשן, שוכחות את הכאבים. הלב מעט כבד, איש אינו מתנגד, אוסמוזה מוזרה, תחבושת ומנה. משתיקה לצעקות, כולנו — בלילה, והלילה אינו מזיק, מסתלקים, מבר לבר. לילות מטורפים וברבריים, קשרים ליליים, החברה מרחרחת, הבדידויות מעזות, השכחה מציעה, הסליחה קובעת.
בשיר
הייתי רוצה לחיות לצדך, יום אחר יום לעטוף אותך באושר, להעניק לך תשומת לב וטיפול. את המיטב האנושי שבי,... את הטוב ביותר. הייתי רוצה לרפרף על לבך. ברכות, בלי להפחיד אותך. ללטף את שערך, את שדייך. ברוך, שעה אחר שעה. מעונג לאושר שעה אחר שעה. הייתי רוצה להתחבא בחלומותייך. באהבה, לשמח אותך, להפתיע אותך. לתת את עצמי, לקחת את עצמי חזרה. להישפך בלהט, בלי זעזוע. בלהט. הייתי רוצה בבוקר להתעורר, בשלווה. לקרוא לך עם היקיצה, להציג אותך בפני השמש, בכבוד, כמלכה שלי תחת חום השמש, תחת שלטונך. הייתי רוצה, בכל יום איתך, בפשטות, ללמוד אותך מחדש, להצהיר על אהבתי אלייך, בתשוקה, לקרוא את התפילה הזאת הייתי רוצה בכל מפגש, בתמימות, ללמוד אותך מחדש, לפתות אותך, לאהוב אותך. תשוקה פשוטה!!! בלהט. בלהט.
רומנסה בתווים
מילה במוזיקה, רק בשביל שנינו מאוהבים. תווים שמדברים אלייך על אושר גדול וקסום. אצבעות ש... ...נוגעות זו בזו בתוך לבבותינו. גופים שמחליפים שוב, שוב. אהובתי. מבטים רכים ומתוקים שמלטפים זה את זה במקרה למאוהבים יש חלום בלי סיפור. לאהוב תמיד ואז לעוף כמו מלאכים.
ראפ משחרר
קח את הסיוטים שלך, את הדכדוכים הישנים. דחוף הכול לארון. אל תחכה ללחישה הבאה, למיראז' השני, ולא להגרלה האחרונה. כוון רק אל האושר. שכח את הפחד. את המזוודה הזאת של כאבים ישנים. הכן את עצמך, עירום וללא שריון, בלי כעס או זעם לפנים חדשות. אופס! חכה, היה נבון. ברח מן השעה הקצרה מדי, לך רחוק יותר לאורך החוף. חסוך מעצמך חופים מזוהמים, אלילים נערצים, שקרנים צמאים.
פרץ של אש
הייתי רוצה שיהיו לי שפתיים עצומות כדי לכסות את גופך האחוז אקסטזה בנשיקה אחת הדומה ללהבה אדירה.
מילים נועזות
זרה מסעירה שמקפיאה אותי, רודפת אותי. האם אעז לדבר איתך בלי לשאת סימן? לנסות להתקרב אלייך, האלגנטית. לומר לך מילים יותר ממזמינות. ולהראות בידיי... לחות ומהססות, את המקום שנגעת בו את, שאותה אני מהלל. מקום מקודש שבו החלום מנסה מזבח נסתר שבו נשמתי מקריבה את עצמה. האם אעז לדבר איתך זרה מסעירה בלי לומר את שמי מתוך לבי המבוהל.
הבריזה שנמלטה
כמו בריזה רכה חלפה על חלומותיי ליטפה אותי בלי לגעת ונמלטה בטעות. לתפוס אותה בהפתעה אפילו במעופה, לקשור אותה. בסיכון לשקוע. הנה! הטיפשות האחרונה. לחפש, תמיד לחפש. את המשב הרך כנשיקת רוח שמסרבת להימור ומשחקת בחירותי. לרוץ ולשתות מן המקור שאליו אני מכוון, הרדיפה הנצחית! לא להגיע אליו. אמרו לי מדוע המוזיקה המעודנת, הסתתרה בסתר כדי לשיר את קסמו של החוף האחר. כמו בריזה רכה ליקטה מחלומותיי אהבה שנולדה מתה יאמרו מה שיאמרו.
חלומות מפורדים
מופרדים בידי הזמן. האם הנצח יאחד אותנו? האם נהיה שם יחד? האם נהיה שם נשואים? בכל יום אותם ייסורים, אותן שמחות שנחלמו. לחשוב עליה לעיתים קרובות יותר מאשר על אלוהים. דמות מהפנטת! כמו המים שמושכים, האש שמחממת,... אני...! אני משתוקק! עיניי, בלי עונג. ידיי, בלי חום. בלי יופי, בלי חושניות. אין גוף.... אין לב... לעולם הקול הזה לא יאמר לי מילה. לעולם נשימתי לא תתערב בנשימתה. למנוע מעצמי לחלום עליה....! בלי להרהר, בלי לחשוב. כמו סוד שנחשף. אינני קטן, אני....! אני שפל!
זעקות ליליות
לצעוק אל הלילה לבכות בתוך חלומותיי להיחנק משעמום נשמתי מתפוררת! התקווה היא אויב. בשבילי, ההפוגה הגדולה! במקום לבי מוטל. עוד מוות? מה יש לי? מכל עבר, החיים! האהבה... צרה עליו!! מה יש לה? היא שוכחת אותי? כן! אני מת מכל עבר.
מנגינת הצעדים
מדקה לדקה, מכחול לכחול, מירוק לירוק, הגשם מחקה את השלג בעצבותו שמלבינה, מלבינה את מחשבות הצעדים המוזיקליים, המשחזרים סימפוניות שרק צעדו של ילד יכול ליצור. מדקה לדקה, משעה לשעה, הצבע שר את החורף, היקום היחיד שיכול להפחיד את הגיהינום. הגיהינום השחור. הלובן של המדבר יחנוק אותו עד דם.
מזג האוויר של הנשמה
סופת שלגים, גשם, סערה. לא חשוב הפתגם הקורא לתת את הלב למלאכה. להתרחק מן החיים. תמונה אחת או אלף יקרות וחכמות אינן מוחקות את הזעם של הרוע הזועק. מצב הרוח החולף אינו מחפש מסר אלא בערך הגיל יאמר מה שיאמר הרוח. לשבור את הכלוב בלי לגרום נזק לישות שאנו מכבדים, לעצמנו או לאחר. בכל יום, אריגה, בלי פחד במלאכה להבשיל שטוף זיעה לשתוק מול החיים.
גן החלומות
הראש שלי הוא אחד מאותם יקומים מוזרים מאוד, ולעתים קרובות הוא הפוך על פיו. אבל כמו מספר סיפורים, בתוך ספר פתוח... החלום חי שם ומשוטט. כמו ילד, מוזן ממשחקיו, הוא מאיר לי... ...את מה שנוגע לחיים ולמסתוריהם הגדולים. הוא גונב מן המציאות שמחות או מצוקות. ומחזיר לי כל מיני תמונות. לתמונה הזאת אין שום הסבר! גם אם הוא מגזים. לפי מצב רוחו, הוא גורר אותן לתלאות. לא חשוב המסר שיש לומר או להסתיר, זהו פחדן יפה המוביל אותן. משוגע!... הוא קוטף דמות כמו פרח בתפילה. מעיניה נובע אור ידידותי, כל כך היא מקסימה, רכה ובעיקר גאה,... בחוכמה הזורמת בעורקיה. אני מודה שאני שותף לחלומי בכל הנוגע לפרח הזה! בלתי־אפשרי לעמוד בפניו! עסקה יפה מדי!? אפילו אם בחייה, הישות שלה כמעט ואינה מכירה.... אלא מפגשים קצרים שמטלטלים אותי. ללא ספק, להן אני חייב התנצלות!... התודעה מוציאה אותן! התת־מודע שלי מעדיף אותה! ומחליק עינוגים רכים אל דמיוני, אני רואה בו את גני עדן. הוורד הזה, יפה כאישה, הרוח מעריצה אותו. יותר מכך! אני חושב שלאהבה היה לב אבן, ...אם בחייה לא היה כבר גבר כן, שיתמוך בה בצרותיה. יצור מעודן כל כך אינו יכול לחיות בלי להשתעשע. איך לא לחשוב על יריב? להתעמת איתו? לזרוע מהומה? להקים גיהינום? בזוג הזה.... יהיה אשר יהיה? לחשוק בה במחיר הסיכון הכבד שלא למצוא חן בעיניה? לא! ללא ספק! אבל יחד עם זאת.... ... גם להעריך אותה על מה שהיא בחורף שלי. זוהר פואטי שאימצתי לעצמי.